קרח שחור

אופיוס מרקוריוס פורטונטוס

בינתיים… באחווה שבה הדרכים מסתיימות, ג’ולייטה פוגשת את המאגוס מיקלוש מג’רביטון והוא מוסר לה מכתב לג’ובאני, שאמור לשכון בואלאנסטיום. לאחר בחינה קלה של המכתב היא מגלה שהוא נכתב בכתב של אישה ומריח מבושם. ג’ולייטה נודדת לואלאנסטיום ובתחילה נראה שג’ובאני לא נמצא כבר באחווה, אלא ששיחה עם אחד המאגוסים מגלה שהוא חז לאחווה באופן מפתיע ועומד להיפגש עם קונסטנט, המנטורית שלו.
ג’ולייטה מוצאת אותו בדרך לקונסטנס ומוסרת לו את המכתב. היא נדהמת מיופיו ומתרשמת מחזותו. הוא, לעומת זאת, מתרשם מאוד מהמכתב ונראה שהמכתב מסב לו אושר רב. הוא מודה לג’ולייטה וניגש להיפגש עם קונסטנס. ג’ולייטה, בתורה, מחליטה לחכות לו ולהשקיף עליו מאחת המסבאות הסמוכות. כאשר ג’ובאני יוצא הואע עצבני. ג’ולייטה מנסה לברר מה קרה לו והוא נאטם. במקום זאת, הוא מציע ללכת לשתות ביחד והם וחוגגים לילה של אהבה. בלילה, ג’ולייטה מספרת על מותה של הפרנס שלה בלינדה קת’גאת במפולת שלגים. ג’ובאני נפתח בפניה ומספר שקונסטנס אחראית למוות של מי שכתבה את המכתב. בבוקר, לשמחתה של ג’ולייטה, הוא מזמין אותה לפרק. בדרך חזרה הבסיליסק תוקף אותם, ג’ובאני מגן בגופו על ג’ולייטה והיא הורגת את הבסיליסק.
עונת האביב נסגרת בעבודות של המאגוסים לקראת השמשת המעבדות שלהם.

קיץ 1220

בעת יציאה מהאחווה לצורך חילוץ איברים. מתלווים אליה ז’ורז’ ושני גרוגים. הארבעה מוצאים אגם עם מים צלולים וקרים שמפל נשפך לתוכו. ג’ולייטה מתרחצת במים בזמן שז’ורז’ משכשך את רגליו. אחד הגרוגים מנסנ להציץ לג’ולייטה וכתוצאה מכך נופל ממדרגה לתוך מערה. ז’ורז’ וג’ולייטה מסתקרנים והולכים לבחון את המערה. בתוך המערה הם ממשיכים דרך נקיק טבעי אל תוך בטן ההר.
במהלך ההליכה במערה, ז’ורז’ בוחן את המערה ומגלה לתדהמתו כי אין בה ולו קמצוץ קודש או טומאה. כביכול אין למושגים הללו אחיזה בעולם שבתוך המערה. הוא מעולם עוד לא נתקל בתופעה אשר כזו – בכל זמן, בכל מקום, הוא תמיד הרגיש לפחות טיפה טומאה או גרגר של קודש. ופה, במערה, כלום.
Gaudefroyite-TG36Q5m.jpgהנקיק מוביל אותם למערה גדולה שעל רצפתה עשרות קריסטלים שחורים שנראים ביחד כמו שדה של גבישים. במרכז המערה יש גוש שחור וגדול, קר למגע. נגיעה בקריסטלים גורמת להמהום להתפשט ביניהם. כשז’ורז’ בא לגעת בגוש הגדול הוא מגלה בתוכו פנים של אדם. למרות שג’ולייטה מפצירה בו לחזור ולבקש את עזרת המאגוסים, ז’ורז’ מבקש מאחד הגרוגים לשבור את הגוש.
מתוך הגוש מתפרץ אדם לבוש במדי לוחם רומאי. הוא מסתער בצעקות ומנסה להלום באוויר. מתוך ההלם של הקבוצה, ג’ולייטה משחררת עליו חץ ופוצעת אותו. מיד לאחר מכן, ז’ורז’ מנסה להרגיע אותו. הלוחם מציג את עצמו כאופיוס מרקוריוס פורטונטוס. ניכר כי הוא מבולבל וחושש ומחפש שד שתקף אותו. ז’ורז’, הסבור שהלוחם הרומאי קשור למקדש ולליגיון הרומי שהיה שם (למרות שהדבר לא לגמרי מסתדר עם דבריו של מרקוריוס), משכנע את מרקוריוס לבוא לאחווה.
באחווה לנסינה מראיינת את מרקוריוס ודולה ממנו פרטים אודות השד שכלא אותו: לפי עדותו של מרקוריוס, חיילי היחידה שלו החלו להיעלם והתברר כי הם נחטפים . מרדף אחרי השד הוביל אתם למערה בה הוא נמצא. במערה, נראה שהשד מוטרד ממשהו לא ברור, ואולי אפילו נלחם בישות בלתי נראית – בנוסף ליחידה הרומאית. בכל זאת, השד הצליח לשחוט כמעט את היחידה כולה. ברגע האחרון לקח מרקוריוס את החרב של מפקד היחידה שלו וניסה להלום בשד. החרב שיספה את השד אבל מרקוריוס נפל לתוכו ואז…. כלום למשך 800 שנה.

לאחר חגיגה שבה האחווה מקבלת את מרקוריוס, ליבריוס וברוטוס חוזרים עם מרקוריוס למערה. ליבריוס מנסה לגלות האם יש אורה במערה ומגלה שלמרות שאין אורה טמאה או טהורה, יש אורה קסומה. אלא שגם ליבריוס וגם ברוטוס מגלים שהאורה הקסומה היא שונה ולא ברורה. ליבריוס מגלה ששאריות הקריסטל הגדול אשר כלא את מרקוריוס מכילות 5 ויס, וששדה הקריסטלים הוא למעשה מקור ויס מתחדש של 10 פאונים בשנה. הצורה (form) של הויס תלויה בדרך ההפקה- משהו מאוד יוצא דופן.

Comments

אם מרקוריוס חי בסביבות 300-350, ואנחנו ב-1220, אז עברו כמעט 900 שנה, לא?

GurArieLivniAlcasid siednert

I'm sorry, but we no longer support this web browser. Please upgrade your browser or install Chrome or Firefox to enjoy the full functionality of this site.